מפעלים פטרוכימיים בישראל בעמ ואח' נ' משמרת-חברה לשירותי נאמנות בע"מ ואח'

החלטה

לפניי התנגדות מטעם הנאמנים למחזיקי אגרות החוב המובטחות (סדרות ב', ג', ו-ד') (להלן: "הנאמנים") של מפעלים פטרוכימיים בישראל בע"מ (להלן: "החברה"), לאופן סיווג אסיפות הסוג שכונסו לפי ס' 350(א) לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "החוק").

האסיפות כונסו לבקשת החברה, לצורך אישור המנגנון המוצע על ידי החברה לשם קבלת החלטה כיצד יש לנהוג בהנפקת הזכויות הצפוייה של חברת הבת, בתי זיקוק לנפט בע"מ (להלן: "בז"ן"), לאמור, האם להשתמש בסך של לפחות 125 מליון ₪ מתוך הכספים המצויים כיום בקופת החברה (בקופת החברה מצוי כעת סך כולל של כ- 180 מליון ₪), לשם רכישת מניות בז"ן במחיר המופחת שיוצע לה, או שמא למכור את הזכויות שיוקצו לה, אגב דילול חלקה של החברה באחזקות בבז"ן. ודוק: הגם שהאסיפות כונסו לפי ס' 350(א) לחוק, אין עסקינן בהסדר חוב אלא אך ורק בהסדר שנועד לקבוע את מנגנון קבלת ההחלטה כיצד תנהג החברה בקשר להנפקת הזכויות. טעמו של דבר הוא שמרגע שיונפקו הזכויות, תידרש החברה לקבל תוך פרק זמן קצר ביותר את ההחלטה כיצד לנהוג בנוגע להנפקת הזכויות, ואזיי לא יהיה די זמן על מנת לקיים הליך לפי ס' 350(א) ככתבו וכלשונו.

הנאמנים טוענים כי לצורך אישור ההסדר יש לכנס אסיפה נפרדת של כל אחת מבין קבוצות מחזיקי האג"ח מבין הסדרות ב', ג' ו-ד', קרי, שלוש אסיפות נפרדות, ואין מקום לאסיפה אחת בלבד של כלל הנושים המובטחים והנושים בדין קדימה, כפי שביקשה החברה.

לטענת הנאמנים, כינוס אסיפה משותפת לכלל הנושים המובטחים והנושים בדין קדימה הוא בניגוד להוראות הדין, משום שבכל הקשור לנכסים המשועבדים לנאמן פלוני עבור מחזיקי אגרות החוב מאותה סדרה, קיימת לאותה סדרה ורק לה הזכות להחליט כיצד תנהג החברה בקשר עם נכסים אלה. בנוסף, כל שינוי הנוגע לנכסים המשועבדים לנאמן פלוני ולהוראות שטרי הנאמנות ומסמכי השעבודים של אותו נאמן יכול להתקבל אך ורק על ידי אישור של אסיפת המחזיקים הרלבנטית. הנאמנים מדגישים כי אין מדובר במקרה אופייני של הסדר לפי ס' 350 לחוק, שאז ניתן היה אולי לשקול אפשרות לכינוס אסיפה משותפת לכלל הנושים המובטחים, אלא עסקינן במקרה בו החברה מבקשת לקבל הוראות כיצד לנהוג בכל אחד ואחד מהנכסים המשועבדים בנפרד, ואין כל טעם שנושה מובטח אחד יכפה את עמדתו על נושה אחר, בכל הנוגע לנכס המשועבד לנושה האחר.

על טענות אלה משיבה החברה וטוענת כי כל מהותו של ס' 350(א1) לחוק החברות הינה יצירת קבוצות של נושים בעלי אינטרסים משותפים ומניעת מתן כח עודף לנושה בודד להכריע בדבר גורלו של ההסדר עבור כלל הנושים. פיצול האסיפות באופן המוצע על ידי הנאמנים יעמיד זכות וטו על ההסדר לנושה מובטח זה או אחר, גם כאשר היקף נשייתו הוא זניח. זאת ועוד, בעניננו, ההבדל בין שיעורי ההחזר הצפויים לכל סדרת אג"ח, אם לא יושג הסדר חוב, הנעים בין 45% ל- 79%, הוא חסר נפקות לענין ההסדר נשוא הבקשה, העוסק באופן ממוקד בנושא הטיפול בזכויות שיוקצו, וזאת משום שהטיפול בכל מניית בז"ן משועבדת הוא שוויוני לחלוטין בין הסדרות המובטחות. החברה מוסיפה וטוענת כי קבלת גישתם של הנאמנים תוביל למצב שבו לעולם יוכל כל נושה מובטח לסכל כל הסדר חוב, ולא ניתן יהיה לכנס אסיפה משותפת לכלל הנושים המובטחים. החברה מציינת כי לא מדובר בהחלטה הפוגעת בבטוחה שמחזיקה כל סדרת חוב, אלא הנוגעת אך ורק לתוספת המניות הנובעת ממרכיב ההטבה שמגלמות הזכויות, תוספת אשר תתווסף למניות ששועבדו לטובת המחזיקים, או לחלופין, לכספים שיתקבלו ממכירת הזכויות.

יצויין כי המומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר החוב, רו"ח יצחק עידן, קובע בחוות דעתו מיום 17.11.2013 כי ההליך המוצע לקבלת אישור לניצול או אי ניצול הזכויות בהנפקה הינו סביר והוגן וכי ההסדר מבטיח בכל אחת מהחלופות בהן תנהג החברה, את השמירה על הקיים, באופן ששווי הבטוחות שבידי הנושים המובטחים צפוי לשמור על ערכו הכלכלי לפני ואחרי הזכויות, מבלי לקפח או לשפר את זכויותיהם הכלכליות היחסיות של הנושים המובטחים והבלתי מובטחים בחברה.

הכנ"ר תומך בעמדתה של החברה, וכך גם הנושה המובטח בנק הפועלים בע"מ. נושה מובטח אחר- קרן בראשית- סבור כי אין צורך כעת להכריע במחלוקת, משום שסביר להניח כי ממילא ההסדר יאושר על ידי כלל המצביעים, והשאלה בדבר כינוס אסיפות נפרדות אם לאו של הנושים המובטחים תהפוך לאקדמית גרידא. לגופו של ענין, סבור אותו נושה כי בשאלה היחידה העומדת כעת על הפרק- כיצד לנהוג בסכום המצוי כיום בקופת החברה- אין הבדלי אינטרסים בין הנושים המובטחים.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב, ושמעתי השלמת טיעונים בעל פה, דעתי היא שיש לדחות את בקשת הנאמנים, וממילא יש לכנס את הנושים המובטחים במסגרת אסיפה משותפת אחת, כמוצע על ידי החברה. להלן אבהיר את טעמיי.

ס' 350(א1) לחוק קובע:

"אסיפות הנושים או בעלי המניות ייערכו בנפרד לכל סוג של נושים או בעלי מניות (בפרק זה – אסיפות סוג); לעניין זה, "סוג" – קבוצת נושים או בעלי מניות שלהם עניין משותף בנוגע להסדר או לפשרה, המובחן באופן מהותי מעניינם של שאר הנושים או בעלי המניות ואשר מצדיק קיום אסיפה נפרדת."

יצויין כי ס' 350(א1), שהוא תולדת תיקון 19, אינו אלא פועל יוצא של פסיקה עניפה שקדמה לו (ראה דברי הסבר להצעת חוק החברות (תיקון מס' 17) (הבראת חברות), התשע"א-2011, הצ"ח 582).

ס' 350(א1) לחוק, כמו הפסיקה העניפה שקדמה לו, משמיענו שעל מנת לקבוע האם יש לכנס אסיפה של קבוצת נושים מסויימת, בנפרד מקבוצת נושים אחרת, יש לבחון בראש ובראשונה את השאלה האם לאותה קבוצת נושים יש ענין המובחן באופן מהותי מעניינה של קבוצת נושים אחרת. התשובה לשאלה זו נגזרת מטיבו ומתוכנו של ההסדר המסויים העומד על הפרק. בעניננו, עסקינן בהסדר פשוט בתכלית- כיצד תתקבל ההחלטה האם לעשות שימוש בסך של לפחות 125 מליון ₪ מתוך הכספים המצויים בקופת החברה לשם מימוש הזכויות שיוקצו לחברה על ידי בז"ן, אם לאו. בכל הנוגע להסדר זה, אינני רואה כיצד ניתן לייחס למחזיקי אגרות החוב המובטחות (סדרות ב', ג', ו-ד'), אינטרס שונה מאלה של הנושים המובטחים האחרים, או אינטרס שונה בין מחזיקי סדרה אחת לסדרה אחרת. עצם העובדה שגובה החזר החוב הצפוי לכל אחת מן הקבוצות במקרה שלא יושג הסדר, שונה זה מזה, אין בו כדי ליצור את אותו ענין המובחן באופן מהותי מעניינם של הנושים המובטחים האחרים, ודאי לא באספקלריה של ההסדר הנוכחי, שאין בו דבר מעבר לקביעת מנגנון ההחלטה כיצד יש לפעול בקשר להנפקת הזכויות של בז"ן.

זאת ועוד, קבלת עמדתם העקרונית של הנאמנים, פירושה המעשי הוא ריקון מתוכן של הרציונל העומד בבסיס ס' 350 לחוק, שהרי כל אימת שיהיה שוני בין נושה מובטח אחד לרעהו מבחינת הנכס המשועבד לו, מיד יהיה צורך לכנס אסיפה נפרדת של אותו נושה מסויים, והתוצאה היא הקניית זכות וטו לכל נושה כזה ביחס להסדר כולו. הנחת המוצא של כל הסדר לפי ס' 350 לחוק היא שיש להקריב במידה רבה את יכולתו של נושה לנהוג ככל העולה על רוחו לצורך גביית החוב המגיע לו, גם אם מדובר בנושה מובטח, וזאת לטובת המטרה הנעלה של השגת הסדר חיובי שהוא לטובת רוב רובם של הנושים ולטובת החברה גם יחד. הדין מקנה איפוא משקל עודף לאינטרס של הכלל על פני האינטרס של הפרט, גם אם המשמעות היא פגיעה בזכות הקנין של הפרט. עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת ע"א 70/92 כלל תעשיות נ' לאומי פיא, (29.4.1993 פורסם בנבו):

"השימוש הרגיל בסעיף 233הוא כאשר מבקשים להגיע לפשרה בין חברה, שנקלעה לקשיים והגיעה אל סף פירוק, לבין נושיה. לפי דיני החוזים אין להכריח אף נושה לוותר על חובו ולו אף בחלקו. ללא ההוראות המיוחדות שבסעיף 233לא ניתן היה להגיע להסדר פשרה בין החברה לבין נושיה, אלא בהסכמה פה אחד של כולם. נמצא, כי בהיעדר המוצא שבסעיף 233יכול היה נושה שולי, מתוך ראייה צרה של העניין ועמידה על קוצו של יוד מבחינתו, לסכל הסדר חיובי שהוא לטובת רוב רובם של הנושים ולטובת החברה גם יחד."

וכפי שנקבע בענין פר"ק 12- 01- 62206 דלק נדל"ן בע"מ נ' רזניק פז נבו נאמנויות בע"מ (פורסם בנבו):

"הדין הינו לערוך אספה אחת לכל מחזיקי אגרות החוב. אלא מאי? אין פירושם של דברים כי בית המשפט "מאפס" בכך את הבדלי האינטרסים בין הסדרות והסוגים השונים של המחזיקים, משל "היה כלא היה". נהפוך הוא; עריכת אסיפה אחת היא פשרה או איזון – שלעולם אינו אופטימאלי אלא בבחינת "הרע במיעוטו", בין ההכרה בקיום אינטרסים שונים מחד גיסא. מאידך גיסא, בין הצורך למנוע פיצול יתר של קבוצות בעלי מאפיינים דומים, ומניעה ממצב של קיום זכויות וטו ופיתוי להתנהלות סחטנית מצד גופים או מחזיקים קטנים. החלטה על אספה אחת, אם כן, אין בה קביעה או פרשנות שקיימת זהות אינטרסים, אלא כי עוצמת הבדלי האינטרסים אינו מצדיק בנסיבות המקרה פיצול לתתי-אספות, באשר נזקו של המהלך רב על תועלתו."

הכלל לפיו יש לבחון האם קיים ענין מהותי שונה לנושה המבקש להיות מסווג כסוג נפרד משאר הנושים, כמו גם הכלל לפיו יש להזהר מהכרה בקבוצות נושים רבות מדי, נקבע בשורה ארוכה של פסק דין.

כך למשל, בפרשת ע"א 9555/02 זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, פ"ד נט(1) 538 נקבע כי:

"השאלה מהו "סוג נושים" לצורך סיווגם לקבוצות אינה שאלה קלה, שכן לא כל הבדל גורם בהכרח לסיווג הנושים כסוג מיוחד. "קבוצה" לעניין זה תוגדר כמכלול נושים שסדר העדיפויות החוזי שלהם שווה (ראו א' פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים בישראל (תשמ"ט – 1989) בעמוד 555). הכרה בקבוצת נושים מצומצמת, המבקשת להתנתק מקבוצה רחבה יותר אליה שויכה, מחייבת זיהויים של אינטרסים שונים בתכלית מן האינטרסים של שאר חברי הקבוצה. על המבקש לעצמו מעמד של קבוצה נפרדת להוכיח אינטרס אובייקטיבי שונה באופן ניכר משל קבוצת האם ממנה הוא רוצה להתנתק."